דף הבית   על אודות   צרו קשר   לפני האיתחול  
27 במאי2018

מהו מטא-מידע ואיך משתמשים בו נגדנו


“יש לנו מלשין בארגון”, הודיעה לודה לבלעם בלחש כשעמדו שניהם בחצר הכלא. “אני לא יודעת מי זה, אבל כשאתפוס אותו, או אותה - מיהרה לתקן את עצמה, אגרום להם להצטער על היום בו שמעו את שמי”. בלעם הנהן וידע שהיא מתכוונת למה שהיא אומרת, ונזכר בפעם שהכריחה את המלשין האחרון לאכול שלושים ושבע מנות סביח עמוסות בכל טוב, עד שבטנו לא יכלה יותר והתפוצצה בקול רעש מחריד, קול שהוא עדיין שומע בסיוטיו ושעדיין מעיר אותו בלילות.

“הבעיה היא שמאז הפיאסקו עם הפכסמים שלך, בלעם, הוטלו עלינו מגבלות שמונעות מאיתנו להסתובב חופשי בכלא”. בלעם הסמיק, ואמר: “רק צביקי החירש עוד יכול להסתובב, אבל הוא די חסר תועלת כי הוא לא שומע כלום מאז הסיפור עם תולעת המוות המונגולית”. “צביקי”, המהמה לודה, וסימנה בידה לטיפוס גרום שעמד לא רחוק מהם. זה היה צביקי. היא שירבטה כמה מילים בפנקס שלה, הראתה אותם לטיפוס הגרום, הוא הנהן ואז קרע את הכתוב והכניס אותו לפיו. ללודה היתה תכנית.

הסיבה שלודה היתה בטוחה בקיומו של מלשין היא שבזמן האחרון מפקד הכלא החלקלק ידע יותר מדי. הוא תפס את משלוחי מזון הבריאות שהוברחו לכלא, הוא חיכה בדיוק במקום ובשעה בה הגיע גיליון “המחתרתון” לו חיכתה לודה, וגם התקרב באופן מסוכן לשים את ידיו על משלוח הפלוטוניום המועשר שחברי המחתרת עמלו קשה כל כך להשיג. רשימת החשודים לא היתה ארוכה, אבל לודה ידעה שבלי הוכחה משכנעת היא עלולה להאשים אדם חף מפשע, וגרוע מכך, להשאיר את המלשין במקומו.

כעבור מספר ימים חזר צביקי החירש ובידיו מחברת שחורה, ובתוכה בכתב יד צפוף הופיעו רשימות על גבי רשימות. לודה לקחה ממנו את המחברת, הנהנה, ונכנסה לתאה. במחברת הופיע תיעוד של כל הפגישות של אסירים עם אסירים אחרים, כמו גם פגישות של אסירים עם סוהרים. ראשית, חיפשה לודה את האסירים שנפגשו עם הסוהרים. אף אחד מחברי המחתרת שידעו על המזון הבריא, המחתרתון, והפלטוניום, לא הופיע ברשימה הזו. אחר כך, מיפתה לודה את הקשרים בין האסירים שידעו את סודות המחתרת לבין אסירים אחרים.

Diary Entry - Metadata

כזכור, צביקי החירש לא ידע מה אמרו האסירים בינם לבין עצמם, או מה אמרו לסוהרים, הוא רק ידע על קיומה של הפגישה. למרות זאת, הצליחה לודה לצייר מפת קשרים שחשפה תבנית מעניינת מאוד. בשעה שאסירי המחתרת לא נפגשו עם סוהרים מספיק פעמים כדי להלשין על שלושת הפעולות, הם כן נפגשו עם אסירים אחרים שנפגשו עם סוהרים. לודה שמה לב שאחרי כל פגישת מחתרת נפגשה ציפורה עם אסיר בשם טיטוס, וזמן לא רב לאחר מכן נפגש טיטוס עם אחד הסוהרים. ראו למשל את דף הפגישות של ה-8 במאי. באמצעות הרשימות של צביקי, שכאמור לא הכילו את תוכן השיחות אלא רק את המטא-מידע אודותיהם, התגלתה הבוגדת.

Connection Map based on Metadata


המידע שאסף צביקי נקרא “מטא-דאטה” (וסליחה מראש מאנשי המידע, אני יודע שיש הבדל בין פרא-דאטה למטא-דאטה, אבל לצורך ההסבר זה בהחלט מספיק). מטא-מידע (מטא-דאטה) זה מידע שמתאר מידע. ניקח למשל ספר: ספר מכיל מידע (דאטה), והמטא-מידע שלו מכיל את שם הספר, שם הסופר, שנת ההוצאה, וכמה מילות מפתח. או ניקח למשל שיחת טלפון: המידע הוא תוכן השיחה, והמטא-מידע מכיל את השעה בה החלה השיחה, משכה, מספר הטלפון שהוציא את השיחה, ומספר הטלפון שקיבל את השיחה.

ארגון הניטור האמריקאי ה-NSA אסף בשנת 2016 מעל 161 מיליון רשומות מטא-מידע על שיחות טלפון, ובשנת 2017 המספר זינק ל-537 מיליון רשומות. באמצעות המידע הזה אפשר לשרטט רשתות קשרים נרחבות בין עשרות מליוני אזרחים, ולמרות שהמידע לא מכיל את תוכן הדברים שנאמרים, הוא יכול לשמש להחשדה והפללה שתוביל לפגיעה נוספת בפרטיות.

ברשת נאסף עלינו תועפות של מטא-מידע. גם אם כל התקשורת שלנו מוצפנת (קרי, הדאטה לא נגיש, כמו במקרה של צביקי החירש שלא יכל לאסוף את תוכן השיחות), עדיין נאספות עלינו כמויות עצומות של מטא-מידע. רשימה חלקית ביותר של מטא-מידע שנאסף עלינו בקליק יחיד שאנחנו מבצעים ברשת תכיל את כתובת ה-IP שלנו, שבקירוב טוב גם אומרת היכן אנחנו נמצאים באותו רגע, מאיזה דף הגענו, על מה לחצנו, לאן רצינו להגיע, הדפדפן שלנו, מערכת ההפעלה, הפלטפורמה (מחשב נייח, מחשב נייד, טבלט, טלפון), מהירות החיבור, גודל המסך, אזור-הזמן שלנו, השפה, אילו גופנים מותקנים, היסטוריית העוגיות הנגישה, האם אנחנו מפעילים אמצעי פרטיות, איזה תוספים מותקנים, “טביעת אצבעות” של רכיבים שונים, האם יש מסך מגע, האם אנחנו מחוברים לשירותי-רשת שונים, ועוד ועוד. כדי לראות חלק ממטא-המידע שנאסף עליכם, אתם יכולים להשתמש בכלי “פאנאופטיקליק” של ה-EFF או ב-webkay.

בשעה שאפילו קליק בודד יכול לספק עלינו מידע לא מועט, חיבור של מספר קליקים ביחד כבר מתחילה לצייר דפוס. צרפו את זה למטא-מידע אחר שאגור עלינו במערכות גופי הניטור (למשל גוגל, פייסבוק, ממשלות, חברות צד שלישי, ועוד), כמו דואלים (מי שלח לנו ולמי אנחנו שלחנו), חיפושים (מה חיפשנו, מתי, ומה מצאנו), באיזה אתרים אנחנו מבקרים ומי עוד מבקר בהם, מתי אנחנו פעילים (ומתי ישנים), עם מי אנחנו מדברים בטלפון, ברשתות החבריות, תחומי עניין, ועוד ועוד ועוד.

פייסבוק וגוגל, למשל, מעודדות אתרים להתקין “משואות” (Beacons) באמתלות שונות, כמו למשל שיפור איכות התנועה שהם שולחים אליהם, הקטנת עלויות הפרסום, וכיוב’. באמצעות רשתות הפרסום שלהן הן מסוגלות, באמצעות המשואות האלה והפרסומות המוצגות באתרים, לאסוף מטא-מידע רב על הגולשים המבקרים באתרים הללו. כך למשל פייסבוק יודעת כמה פעמים בשבוע אתם מזמינים פיצה, האם אתם מתכננים חופשה בחו”ל, והאם אתם מחפשים להחליף את הרכב שלכם, וכל זאת מבלי שאמרתם או צייצם על זה דבר ברשת החברתית.

המידע הזה מועבר מאוחר יותר לגורמים שונים שמנצלים אותות לצרכיהם. חברות רבות משתמשות במידע הזה כדי לדחוף לכם מוצרים שאתם לא צריכים, אבל חברה בשם קיימברידג’ אנליטיקה, למשל, השתמשה במידע כדי לזהות אנשים בעלי נטיות גזעניות כדי להאכיל אותם במידע גזעני, כי ידעה שהם “קלים” יותר לשכנוע.

אפילו חמור מכך: סטוארט בייקר, ראש ה-NSA, טוען כי “מטא-מידע אומר לנו כל מה שאנחנו צריכים לדעת על חייו של כל אדם. אם יש לך מספיק מטא-מידע, אתה לא באמת צריך מידע”. החרה החזיק אחריו הגנרל מייקל היידן, ראש ה-NSA וה-CIA לשעבר ואמר “אנחנו הורגים אנשים בהתבסס על מטא-מידע”.

על מנת לצמצם את המידע והמטא-מידע שנאסף עליכם, אתם מוזמנים לעיין ברשימה קודמת בבלוג המכילה המלצות קלות יחסית.


למחרת היום הזמינה לודה את ציפורה לארוחת צהריים בתאה. כשנכנסה ציפורה, סגר בלעם, שחיכה בצללים, את דלת התא שעל השולחן היחיד שהוצב במרכזו הונחו שלושים ושבע מנות סביח מלאות בכל טוב. “בתאבון”, אמרה לודה, והביטה בציפורה המבוהלת במבט קר כקרח. “כדאי שתתחילי ללעוס”.